- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
פסק-דין בתיק ת"ק 11698-03-13
|
ת"ק בית משפט לתביעות קטנות ירושלים |
11698-03-13
14.10.2013 |
|
בפני : דורית פיינשטיין |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: 1. אבי מושל 2. עפרה מושל |
: חברת הגיחון בע"מ |
| פסק-דין | |
בפני תביעה להחזרים כספיים ופיצוי בגין עוגמת נפש וזאת נוכח הליכי גבייה שהנתבעת נקטה כנגד התובעים.
- התובעים הם הבעלים של דירת מגורים ברח' יוחנן בן זכאי 31 בירושלים, אך בפועל הם אינם מתגוררים בדירה משנת 1998.
- הנתבעת היא חברת הגיחון, תאגיד המים בירושלים.
- התובעים טוענים כי ביום 2.9.12 קיבלו לראשונה דרישה לתשלום מאת הנתבעת וזאת בגין חוב בסך 272.11 ש"ח עבור התקופה שמיום 4.5.05 ועד ליום 1.8.05. התובעים פנו לנתבעת וקיבלו הבהרה בכתב לדרישת התשלום, שכן הדרישה לא הייתה מפורטת. מהבהרה זו עולה כי חלק מהחוב הינו בגין "עמלות מכתבי אכיפה" והפרשי הצמדה וריבית.
- כאמור, התובעים טענו כי דרישת התשלום שקיבלו בחודש ספטמבר 2012 היא דרישת התשלום הראשונה, ועל כן ביקשו לדעת מדוע הם נדרשים לשלם מכתבי אכיפה. בתשובה שנשלחה להם על ידי נציגת מחלקת פניות הציבור של הנתבעת נטען כי נשלחו דרישות חוב לדירה ברחוב בן זכאי עוד בשנת 2006. התובעים צירפו לפנייתם טופס שנשלח לנתבעת ביום 31.7.05 ובו הודיעו כי הכתובת למשלוח דואר היא כתובת מגוריהם בצור הדסה ולא הדירה ברח' יוחנן בן זכאי.
- הנתבעת לא הציגה אישורי מסירה בגין הדואר שנשלח לטענתה בשנת 2006 ובשים לב לכך שהתובעים הציגו אישור על משלוח הפקס לנתבעת מיום 31.7.05 הרי שאני קובעת כי הדרישה הראשונה לתשלום אכן נתקבלה אצלם רק ביום 2.9.12. יש לציין כי אף שהנתבעת לא הודתה בכך במפורש, הרי שבכתב ההגנה היא אכן ציינה כי התובעים הודיעו על עזיבת הנכס ביום 31.7.05, ומכאן שגם הנתבעת עצמה למעשה מודה שלא הייתה צריכה לשלוח דואר לתובעים לכתובת הדירה ברח' בן זכאי.
- בנוסף לטענותיהם בדבר עמלות הגביה, טענו התובעים כי לא יתכן שקיימת להם יתרת חוב לתשלום שכן עם פינוי הדירה והעברתה לידי שוכרים התובעים וידאו שלא נותרה יתרת חוב לתשלום. הנתבעת לעומת זאת שבה ועמדה על טענה כי החוב נוצר בשל צריכת מים בחודשים מאי עד יולי 2005, שלא שולם בגינה דבר.
- אילו הנתבעת הייתה אדם פרטי הרי שהיא הייתה נדרשת להגיש תביעה בגין החוב, ואז היו יכולים התובעים לטעון בין יתר טענותיהם כי עילת התביעה התיישנה. היות והנתבעת פועלת מכוח -דין הרי שהיא אינה נדרשת להגיש תביעה, ועל כן ביום 28.1.12 הטילה הנתבעת עיקול על כל הכספים שהיו בחשבון הבנק של התובעים, וזאת בגין החוב שגדל לסך של 405.25 ש"ח.
- לצורך הסרת העיקול, התובעים שילמו את החוב במלואו מיד.
- בתביעה שלפני דורשים התובעים החזר של מלוא הסכום ששילמו לנתבעת ובנוסף לכך, החזר של החוב שהנתבעת חייבת להם לטענתם, פיצוי בגין זמן עבודה, ופיצוי בגין עוגמת נפש. בסך הכול דורשים התובעים כי הנתבעת תשלם להם סך של 16,253.25 ש"ח.
- הנתבעת עומדת על טענתה כי התובעים היו חייבים לה כספים, ומשלא שילמו אותם, וקיבלו דרישות תשלום כדין, הייתה רשאית לנקוט בהליכי גבייה. בכתב ההגנה העלתה הנתבעת טענות והסברים חדשים לאופן שבו נוצר חובם של התובעים. בעוד שבמכתבי ההסבר שנשלחו על ידי מחלקת פניות הציבור הוסבר כי מדובר בחוב בגין צריכת מים, שנוספו לו העלויות של הליכי הגביה, הרי שההסבר של הנתבעת בכתב ההגנה היה הסבר שונה.
- על פי ההסבר בכתב ההגנה, הנתבעת לא קיבלה מהתובעים (או מי שהחזיק בדירה בתקופה הרלבנטית) את מלוא התשלום בגין צריכת המים, אך היא החזירה להם בטעות את דמי הפיקדון, ועל כן הסכום לתשלום נרשם כ-165 ש"ח. הנתבעת טוענת שהפיקדון הוחזר בטעות שכן התובעים לא שילמו את דמי הפיקדון, וכאשר התגלתה הטעות נדרשו לשלם אותו.
- בדיון שהתנהל בפני הסתבר כי דמי הפיקדון דווקא כן שולמו, אך לא על ידי התובעים אלא על ידי אמה של התובעת, בגין הדירה נשוא התביעה. מכאן שהנתבעת טעתה כאשר ביקשה לגבות את הפיקדון, ואכן היה עליה להשיב אותו לידי התובעים.
- נוכח טעות זו, נתבקשה הנתבעת על ידי להגיש תחשיב מחודש של החוב. בהודעה שהגישה הנתבעת ביום 21.7.13 היא הודתה שהתובעים אינם חייבים לה דבר ואף הודתה כי דווקא היא חייבת לתובעים סך של 64.85 ש"ח (כולל מע"מ).
- מכאן שהנתבעת פעלה שלא כדין כאשר שלחה את מכתב הדרישה בספטמבר 2012, וקל וחומר כי פעלה שלא כדין כאשר הזדרזה להטיל עיקול על חשבונות התובעים. ראוי במקרה זה להזכיר לנתבעת כי השימוש בסמכותה לעקל כספים צריך להיות מידתי ושקול, וזאת כאשר מוצו דרכי גבייה חלופיות. במקרה זה, הנתבעת לא שלחה את דרישת החוב לכתובת הנכונה, לא ערכה את החשבון כראוי, וספק בעיני אם ראוי היה מלכתחילה להטיל עיקול על חשבונות בנק, כאשר מדובר בסכום חוב נמוך בן כמה מאות שקלים. מכאן שפעולות הנתבעת היו לא סבירות בפועלה כתאגיד מים.
- על כן אני קובעת כי הנתבעת תשיב לידי התובעים את הסכום שגבתה ביתר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין בסך 64.85 ש"ח, וכן תפצה את התובעים בגין הוצאותיהם ועוגמת הנפש שנגרמה להם בסך של 6,000 ש"ח. הסכום דנן ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, היה ולא ישולם בתוך 30 יום.
ניתן היום, י' חשון תשע"ד, 14 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
